<h1>ספר האסופות סימן קס"ו</h1>
<h2>דף קיב:</h2>
אמר שמואל דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסורין. ואסקי' דאפילו בכלי מנוקב מיירי, דדגים רפו קרמייהו ועופות קמיטי, ובעידנא דפלטו עופות בלעי דגים מנייהו כשמולחין בשר ליבש, פעמים שהציר זב מן העליונות בתוך גומות של חתיכות התחתונות. וירא שמים ימלח על השולחן וישהא שם כשיעור צלי ושוב יכניסם לגיגית למשמרת על גבי עצים. כל בשר ששהא ג' ימים מעת לעת שלא נינקר ונמלח, שוב אינו פולט דמו, שנתקשה איסור חלב ודם בתוכו ואסור. דם שנטף בכלי שיוצא מן הבשר על ידי מלח, הכלי צריך הגעלה ואם כלי חרס הוא טעון שבירה, דהוה ליה כקערה שמלח בה בשר וכבההוא פינכא דהוה בי רב אמי דמלח בה בשרא ותברה [קי"א ע"ב] הלכך בגיגית שמניחין בה בשר צריך לזהר שלא יתנו לתוכו שכר רותח או בשר רותח אלא אם כן הוגעלה אבל המולחו על השולחן ומשההו כשיעור פליטה ושוב מכניסו לגיגית אין שוב בפליטתו שום איסור, ואף אם תפול אז חתיכה בציר שבשולי הכלי מותרת, ואם לאו מה שנוגע בציר צריך קליפה. הטמאים לאסור צירן ורוטבן בין עופות טמאין בין דגים טמאין בין חגבין טמאין או נבילה וטריפה, קל וחומר בחלב שהוא בכרת. וכן משמע בהעור והרוטב בתחלתו.
